חוסר המוסריות של יעקב אבינו בדרך אל המטרה / אביאור ביירון
סיפור היחסים שבין יעקב לעשו מגולל סוגיה מעניינת שעוסקת באופן הלא-מוסרי שבו נהג יעקב באחיו. יעקב השיג את הברכה ברמאות, ובכך קיפח את זכותו הטבעית של אחיו הבכור. פרופ’ ישעיהו ליבוביץ’ טען כי “דרכו של יעקב מלווה בתכסיסי עורמה, ואין צריך לומר כי סיפור ההונאה הגדולה בעניין הברכה מעורר תמיהות גדולות”. במבט נרחב יותר ניתן גם לראות שדברים נוספים מרכזיים בחייו של יעקב (לדוגמה אשתו ועושרו) הושגו בדרכים עקלקלות.
לעתים קרובות קיבל סיפור יעקב ועשו במסורת היהודית משמעות החורגת מזו של האירוע ההיסטורי או האמיתי המסופר, ונקשרו בו התייחסויות ליחסים מאוחרים יותר בין עם ישראל לאומות העולם. הנה כמה מן הפרשנויות וחלק מניתוחי פרשנויות אלו (המופיעות בספר הכולל שיחות של ליבוביץ’ על פרשת השבוע) המתייחסות לבעיה המוסרית של יחס יעקב לאחיו: ב ”ילקוט הראובני” מובאים דברי רבי אלעזר: “בוא וראה עד כמה יש לאדם ללכת בדרך הישרה; בוא וראה, מפני שנטל יעקב בכורתו ברמאות, תדע לך שלא ניתנה רשות לשום אומה בעולם שתשתעבד בישראל זולת אומה זו של עשו”. במדרש עשו מסמל את מלכות רומא, וממנו נלמד כי השעבוד של עם ישראל לאומה זו הוא כתוצאה מרמאותו של יעקב. הדבר מרתק במיוחד מכיוון שמי שכתב פרשנות זו לא מוותר ליעקב על חוסר מוסריותו, על אף היותו צדיק גדול ואיש אשר שורה עם אלוהים ברגעים אחרים בחייו. הפשע שלו לא נסלח לו אפילו שהוא נעשה כלפי גוי ורשע כמו עשו (ראו, להבדיל, שוני בהתייחסות להתנהגות כלפי יהודים וכלפי גויים בתחום המוסר, המתוארים במקומות מסוימים בקיצור שולחן ערוך).
בפרשנות אחרת, התנא רבי חנניה אומר במדרש רבה: “כל מי שאומר שהקדוש-ברוך-הוא ותרן הוא, יתותרון בני מיעוהי”. ובעברית, מי שחושב שהקדוש ברוך הוא מוותר למאמיניו ועושה להם פרוטקציה - יקרעו בני מעיו. מדרש זה מקשר בין עמלק, שהיה מזרע עשו, לבין הבעיה המוסרית שבפרשה שלנו, וגם הוא מניח כי הסבל של הגלות, ובמיוחד הסכנה הקיומית לעם ישראל המתוארת במגילת אסתר, הם כתוצאה של התנהגותו הלא-מוסרית של יעקב כלפי עשו.
במדרש נוסף, המכונה “שוחר טוב”, נאמר: “שלוש דמעות הוריד עשו, אחת מימינו, אחת משמאלו ואחת נסתעפה בתוך עינו; אמר הקב”ה: הרי הרשע הזה בוכה על חייו, וכי אני מחזירו ריקם? מיד אמר לאביושיברכו...”. בהמשך, מציג המדרש את יעקב אבינו כצדיק הרודף את הרשע, והוא מצטט את ספר קהלת: “והאלוהים יבקש את הנרדף”. כלומר, הקב”ה מבקש את טובתו והצלתו של הנרדף (עשו) ולא של הרודף (יעקב).
המסקנה שלי מקריאה זו של המסורת היהודית היא שגם אם אנו משוכנעים שאנו הצודקים והאחר הוא הרשע (ולא חשוב אם האחר הוא הדתיים, החילונים, הגרים, הרפורמים או הפלסטינים), אל לנו לחשוב כי כל האמצעים מצדיקים את המטרה.בוויכוחים ובקונפליקטים טעונים, אנשים נוטים לאבד דרך ארץ ולהגיד דברים, או לעשות מעשים, שלאחר מכן מתביישים בהם. גם אם אנו בטוחים שבחרנו בדרך הנכונה (מה שכמובן פתוח לדיון) אנו נשפטים לא רק על הדרך הכוללת, אלא גם על האמצעים שבהם נקטנו כדי להגיע למטרה.
סיפור היחסים שבין יעקב לעשו מגולל סוגיה מעניינת שעוסקת באופן הלא-מוסרי שבו נהג יעקב באחיו. יעקב השיג את הברכה ברמאות, ובכך קיפח את זכותו הטבעית של אחיו הבכור. פרופ’ ישעיהו ליבוביץ’ טען כי “דרכו של יעקב מלווה בתכסיסי עורמה, ואין צריך לומר כי סיפור ההונאה הגדולה בעניין הברכה מעורר תמיהות גדולות”. במבט נרחב יותר ניתן גם לראות שדברים נוספים מרכזיים בחייו של יעקב (לדוגמה אשתו ועושרו) הושגו בדרכים עקלקלות.
לעתים קרובות קיבל סיפור יעקב ועשו במסורת היהודית משמעות החורגת מזו של האירוע ההיסטורי או האמיתי המסופר, ונקשרו בו התייחסויות ליחסים מאוחרים יותר בין עם ישראל לאומות העולם. הנה כמה מן הפרשנויות וחלק מניתוחי פרשנויות אלו (המופיעות בספר הכולל שיחות של ליבוביץ’ על פרשת השבוע) המתייחסות לבעיה המוסרית של יחס יעקב לאחיו: ב ”ילקוט הראובני” מובאים דברי רבי אלעזר: “בוא וראה עד כמה יש לאדם ללכת בדרך הישרה; בוא וראה, מפני שנטל יעקב בכורתו ברמאות, תדע לך שלא ניתנה רשות לשום אומה בעולם שתשתעבד בישראל זולת אומה זו של עשו”. במדרש עשו מסמל את מלכות רומא, וממנו נלמד כי השעבוד של עם ישראל לאומה זו הוא כתוצאה מרמאותו של יעקב. הדבר מרתק במיוחד מכיוון שמי שכתב פרשנות זו לא מוותר ליעקב על חוסר מוסריותו, על אף היותו צדיק גדול ואיש אשר שורה עם אלוהים ברגעים אחרים בחייו. הפשע שלו לא נסלח לו אפילו שהוא נעשה כלפי גוי ורשע כמו עשו (ראו, להבדיל, שוני בהתייחסות להתנהגות כלפי יהודים וכלפי גויים בתחום המוסר, המתוארים במקומות מסוימים בקיצור שולחן ערוך).
בפרשנות אחרת, התנא רבי חנניה אומר במדרש רבה: “כל מי שאומר שהקדוש-ברוך-הוא ותרן הוא, יתותרון בני מיעוהי”. ובעברית, מי שחושב שהקדוש ברוך הוא מוותר למאמיניו ועושה להם פרוטקציה - יקרעו בני מעיו. מדרש זה מקשר בין עמלק, שהיה מזרע עשו, לבין הבעיה המוסרית שבפרשה שלנו, וגם הוא מניח כי הסבל של הגלות, ובמיוחד הסכנה הקיומית לעם ישראל המתוארת במגילת אסתר, הם כתוצאה של התנהגותו הלא-מוסרית של יעקב כלפי עשו.
במדרש נוסף, המכונה “שוחר טוב”, נאמר: “שלוש דמעות הוריד עשו, אחת מימינו, אחת משמאלו ואחת נסתעפה בתוך עינו; אמר הקב”ה: הרי הרשע הזה בוכה על חייו, וכי אני מחזירו ריקם? מיד אמר לאביושיברכו...”. בהמשך, מציג המדרש את יעקב אבינו כצדיק הרודף את הרשע, והוא מצטט את ספר קהלת: “והאלוהים יבקש את הנרדף”. כלומר, הקב”ה מבקש את טובתו והצלתו של הנרדף (עשו) ולא של הרודף (יעקב).
המסקנה שלי מקריאה זו של המסורת היהודית היא שגם אם אנו משוכנעים שאנו הצודקים והאחר הוא הרשע (ולא חשוב אם האחר הוא הדתיים, החילונים, הגרים, הרפורמים או הפלסטינים), אל לנו לחשוב כי כל האמצעים מצדיקים את המטרה.בוויכוחים ובקונפליקטים טעונים, אנשים נוטים לאבד דרך ארץ ולהגיד דברים, או לעשות מעשים, שלאחר מכן מתביישים בהם. גם אם אנו בטוחים שבחרנו בדרך הנכונה (מה שכמובן פתוח לדיון) אנו נשפטים לא רק על הדרך הכוללת, אלא גם על האמצעים שבהם נקטנו כדי להגיע למטרה.
Set as favorite
Bookmark
Email This
Hits: 539
תגובות (0)
RSS feed Commentsכתוב תגובה
הצג/הסתר טופס תגובההנך חייב להיות מחובר ע"מ להזין תגובות. אנא הרשם, אם טרם עשית זאת.
