מתמיהה אותי השאלה "האם אתה מאמין באלוהים?" אשר חוזרת בכל פעם שמראיינים משפחה לגיליון של "דיברת בם". כאילו, ששאלה זו מכילה בתוכה את ההצדקה המלאה לכינויים "חילוני" ו"דתי". בחיבור זה אנסה להציע אלטרנטיבה.

בפרשת קרח, אומרים קרח וחבורתו למשה: "רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" תגובתו של משה קשה: "וישמע משה, ויפול על פניו". קרח מטיל ספק במעמד המיוחד של משה כנביא הנבחר על ידי השם.

הרמב"ם קבע שלושה עשר עיקרים באמונתו של כל יהודי, והעיקר השביעי קובע: "אני מאמין באמונה שלמה שנבואת משה רבינו עליו השלום היתה אמיתית. ושהוא היה אב לנביאים לקודמים לפניו ולבאים אחריו." העיקר השמיני אומר: "אני מאמין באמונה שלמה שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הנתונה למשה רבינו עליו השלום."

נראה כי מרידת קרח בסמכותו של משה היא מרידה באמיתותו כנביא. שהרי, אם כל אחד יכול להתנבא בפוטנציאל, מדוע דווקא נבואתו של משה, והתורה אותה קיבל מהקדוש ברוך הוא, היא המחייבת?

חקר המקרא אשר צמח בחוגים נוצריים במאה התשע-עשרה ומתקיים ברוב עוצמתו כיום גם באוניברסיטאות בישראל, מראה כי לתורה יש היסטוריה ושלשון המקרא שונה במקומות שונים. מחקר זה גורס כי יש מקורות אנושיים שונים לתורה אשר באים ממסורות שונות.

יש לציין כי דתיים רבים, חוקרים, רבנים ופשוטי עם, מקבלים, את מה שכנראה יכול להיחשב כבר כעובדה, שלא רק שהתורה מדברת בלשון בני אדם, אלא אף נכתבה והושפעה על ידי בני אדם והחברה בה חיו.

האם לפי הרמב"ם, יש כאן סתירה בין העיקר השמיני שלו לבין חקר המקרא המודרני? בשביל חלק מהחילוניים התשובה היא חיובית. אני מעדיף את הגישה הטוענת כי אין סתירה בין התובנה הרציונאלית שהתורה נכתבה על ידי בני-אדם והאמונה שנבואת משה הייתה אמיתית ושמקורה אלוהי.

אמנם אני מטיל ספק בטענה שכל התורה ניתנה למשה בהר סיני, בדומה לאדם שמוסר כדור לרעהו. אך אני מאמין שהלכות רבות, אשר היו קיימות לפני זמנו של משה, והגיעו אליו בדרכים שונות, התקדשו במעמד הנבואי בהר סיני.

התפיסה המודרנית מנתקת את האדם מן הטבע והסובב אותו. התפיסה העתיקה, מאידך, ראתה את האדם כחלק בלתי נפרד מן העולם. נבואתו של משה נתנה לו את הסמכות לקבוע מה יהיה כלול בתורה. האם אלוהים "אמר" את הדברים בצורה מפורשת? האם הם באו בחיזיון נבואי פתאומי, כפי שאמנים מעידים שלפעמים קורה להם, או האם זה היה תהליך ארוך (של עריכה?) של לפחות ארבעים יום – לא נוכל להגיד. אי אפשר לסמן מקומות בתורה שנאמרו על ידי אלוהים ודברים אחרים שהומצאו על ידי בני אדם ללא קשר לאלוהים.

עם זאת, ביקורת המקרא איננה סותרת בשום אופן את האמונה, כי על אף המימד האנושי שבתורה – מקורה וסמכותה באות מאלוהים. לכן, אני מרגיש שלם לחלוטין להתפלל "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל על פי ה' ביד משה."

אולי כדאי להסיט את הקריטריון העיקרי לדתיות וחילוניות משאלת האמונה באלוהים, אל השאלה: "האם את או אתה מאמינים במקור האלוהי של התורה?" אם דתיים וחילוניים מוצאים צורך לחזור לתורה ולמצוא בה "ערכי אמת", האין זה ביטוי לאמונתם במקור האלוהי שלה? אחרת, מדוע דווקא לבחור בתורה ולא במסורות אחרות? באותה מידה אני נדהם לגלות דתיים הטוענים שהמקור האנושי של התורה (או ההלכה) מעידים שלקדוש ברוך הוא, אין בעצם קשר או אכפתיות מקיומם, ושהכול בעצם "משחק" חברתי ותרבותי. השימוש בקריטריון שהצעתי עלול לגלות לנו שחלק מהחילונים בעצם דתיים, ולהפך. אולי כדאי שנתבגר ונבין שאמונה היא עניין מורכב, ובנוי מקריטריונים רבים, ושהקטגוריות "חילוני" ו"דתי", אשר לא קיימות מחוץ לישראל - אבד עליהן הכלח.

אביאור ביירון