גם בארץ פרצה שנת אלפיים ועשר ושפתיים נושקו בחצות. אמצעי התקשורת ציינו כדרכם את תחילת השנה בסיכומים של השנה והעשור שחלפו. עוצמתו ההיסטורית של העולם הנוצרי שיחקה תפקיד מרכזי בהפיכתו של לוח השנה הגרגוריאני הנוצרי לסטנדרטי במרבית מדינות העולם וגם אצלנו, הרבה לפני שמושג הגלובליזציה הפך לשגור. כתוצאה מההגמוניה של לוח השנה הנוצרי ירד מעמדם של לוחות שנה רבים אחרים הנהוגים בתרבויות שאינן נוצריות במידה שנעשה בהם עדין שימוש הוא הצטמצם לקביעת מועדים טקסיים ודתיים. בין הלוחות שאיבדו את מרכזיותם בחיים האזרחיים גם לוחות שנה עתיקים כמו הלוח הסיני שראשיתו כמעט 27 מאות לפני הספירה הנוצרית והוא מקובל עדין על כרבע מאוכלוסיית העולם, הלוח המוסלמי הנוהג כבר יותר מ 1400- שנה והלוח היהודי המוכר בצורתו הנוכחית משנת 359 לסה”נ. לוחות אחרים כמו אלה של האצטקים ושל המאיה נעלמו יחד עם התרבויות שהשתמשו בהן.
קביעת אורך השנה והמועדים אינו רק אמצעי טכני לתיאום פגישות. לוח השנה מקודד עולמות של תוכן מדעי ותרבותי וכרוך במאבקי כוח ושליטה פוליטית וכלכלית. הלוח היוליאני שנקבע בשנת 45 לפנה”ס, למשל, נוצר על ידי יוליוס קיסר, בין השאר, כדי למנוע מגורמים פוליטיים ברומא להאריך את השנה ולהמשיך את כהונתם של גורמים מסוימים באופן מלאכותי. הלוח הרפובליקני שהומצא בצרפת לאחר המהפכה הצרפתית ובוטל ע”י נפוליון, ניסה לדחוק את סדר היום של הכנסייה באמצעות הנהגת שבוע של עשרה ימים. שבוע עבודה של תשעה ימים זכה כמובן לפופולאריות נמוכה אך הלוח בוטל רק כשנפוליון הבין כי לוח השנה הצרפתי אינו משרת את הכלכלה של האימפריה שלו . גם אצלנו, השבת, הנהגת שעון הקיץ וקביעת מועדיה של שנת השמיטה, המבוססים על הלוח העברי, הן זירות מאבק בין כוחות כלכליים, דתיים ופוליטיים.
כחילוני, מצאתי את עצמי לא אחת מתקומם כנגד הכפייה של “זמן יהודי” על אורחות חיי. כירושלמי לשעבר, מדאיגים אותי הניסיונות החוזרים ונשנים של החרדים למנוע מהציבור החילוני לבלות בסופי השבוע על פי דרכו. כפיה הלכתית בנושא הכשרות, לרבות בהלכות הנוגעות לשמיטה, מעשירות את קופתם של מוסדות מפוקפקים המנפיקים תעודות חסרות משמעות לגביי וגורמות לעליית מחירים של מוצרים שונים ללא צורך.
אולם, על אף ההיבטים המאיימים של “הזמן היהודי”, כפי שהוא מפורש ומוכתב לבלוע את הצפרדע המסר שבמכה בהוויה הישראלית, כניעה ללא תנאי לזמן הגלובלי אינה באה בחשבון. כניעה לזמן הגלובלי פרושה הטמעות מוחלטת בסדר יום המוכתב על ידי כוחות השוק העולמיים ואיבוד נקודת המבט הייחודית של התרבות והמסורת היהודיים על הדרך הראויה להתנהלות של קהילה וחברה.
השאלה היא לא אם יש או אין מסחר במטבע חוץ ביום א’, או האם אפשר או אי אפשר לחנות בחניון מסוים בשבת, אלא, מדוע נוהרים אלפי אנשים לעשות קניות בביל”ו דווקא בשבת? איזו משמעות רוחנית וחברתית אנו מעניקים ליום המנוחה שלנו? או, מדוע חדלו זיכרון העבדות במצרים והקיום היהודי בגלות לשמש כתמרורי אזהרה נגד שנאת זרים ונגד ניצול עובדים ועובדים זרים בפרט?
הזיהוי האוטומטי של הזמן היהודי עם האינטרסים של היהדות החרדית הוא, לפיכך, טעות. ראוי בעיניי לאמץ את הזמן היהודי בימינו קודם כל כספירה אלטרנטיבית, כבסיס התנגדות מוצק ל”זמן של הגלובליזציה” ולחלק מהתופעות השליליות שהיא מביאה איתה.
פרשת “וארא” בה מתייצבים משה ואהרון מול פרעה ודורשים ממנו לשלח את עמם כדי שיוכלו לחגוג לאלוהים, מציינת במובן זה את הרגע המכונן של ההתנגשות בין הזמן היהודי לזמן של האימפריה - הזמן הגלובלי. הזמן היהודי אינו ניתן במתנה, אלא נקנה במחיר של עימות עם הכוחות ההיסטוריים הגדולים בכל זמן. כאז כן היום, לקיחת חלק בתרבות היהודית היא תנועה דיאלקטית בין השתתפות והתנגדות; בין השאיפה לאחדות של האנושות ובין הליכה לפני המחנה בהיענות לתביעות מוסריות פרוגרסיביות. טשטוש ההבדלים התרבותיים בין עמים ותרבויות המתרחש לנגד עינינו בהשפעת הזרימה הגלובלית של ההון, יכול להיות מובן כהגשמה של חזון האחדות היהודי, אך הוא אינו שלם ללא חתירה למופת של קיום חברתי וקהילתי טוב וצודק יותר. חלקה השני של המחויבות היהודית כרוך, אם כך בהכרח, במאבק על זיכרון וייחוד תרבותי ואינו יכול להתקיים במנותק מעמידה על המשכיות הזמן היהודי.
הקריאה בפרשת השבוע שאנו מקיימים כקהילה באמצעות גיליונות ודיברת בם, היא משום כך ניסיון מקומי חשוב לייסד שיח חילוני-דתי על בסיס זמן מסורתי יהודי. תפקידו של השיח הזה הוא בעיניי, לקדם את יכולתנו לנוע בין האוניברסאלי למסורתי ולהוביל, ליצור ולממש את עצמאותנו המחשבתית והתרבותית מבלי לוותר על היתרונות שבקיום מודרני ועכשווי.
יהדות חילונית, אין פרושה דחייה אוטומטית של כל מה שמריח פרטיקולארי ומסורתי ואימוץ של כל מה שמצטייר כאוניברסאלי, אלא תנועה בין הקטבים, המבקשת לשאוב מין המסורת את חכמת הדורות העמוקה שבה, על מנת להחיל ולפתח אותה בתרבות גלובאלית הנמצאת כל העת בהתהוות.
RSS feed Comments
הצג/הסתר טופס תגובה
